<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ד' שער ד'</h1>
<h2>דף כז.</h2>
אלו דברים שאין להם אונאה. דוקא אלו ולא אחרים. וכ"כ רב האיי ז"ל. הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות, אפילו מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהם הונאה, וכמו שכתב רי"ף ז"ל דאין אונאה לקרקעות כלל ולא ביטול מקח. וזה במוכר עצמו, אבל השליח יש לו דין אחר כמו שנכתוב בע"ה. וכתב הרמב"ם ז"ל פי"ג השטרות והעבדים והקרקעות וההקדשות אין להם אונאה בד"א במוכר נכסי עצמו, אבל השליח (עצמו) שטעה בכל שהו בין (במטבע) [במטלטלין] בין בקרקע חוזר. [ונראה] שכך הדין באפטרופוס שטעה בכל שהו בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר. ואינו דומה לב"ד מפני שהוא יחיד. בית דין שמכרו נכסי יתומים וטעו בין במטלטלין בין בקרקעות או טעו בפחות משתות, ה"ז מחילה כהדיוט. טעו בשתות בטל מקח. ואם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו האונאה מחזירין, לא יהא כח הדיוט חמור מכחן. וכתב עוד, יראה לי שב"ד שמכרו קרקע או עבדים של יתומים שוה מנה במאתים, אין הלוקח יכול לחזור בהן, לא יהא כח הדיוט חמור מכח היתומים. וכן הדין באפטרופוס שמכר קרקע ועבדים, שאין הלוקח יכול לחזור באונאה כדין ההדיוט. האחין והשותפין שחלקו מטלטלין הרי הן כלקוחות, פחות משתות נקנה המקח ואין מחזירין כלום. יתר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה. ואם התנו ביניהם (או) שיחלקו בשום הדיינים וטעו בשתות בטלה חלוקה. שהדיינים ששמו ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל.
